כת ההנקה יצאה מכלל שליטה

הנקה בישראל: מהפכה שקטה

בשנים האחרונות, עדים אנו לשינוי מרגש ומשמעותי בנוף ההורות בישראל: יותר ויותר אמהות טריות בוחרות להניק, והנקה הופכת לנושא מרכזי בדיון הציבורי, ברשתות החברתיות, ובשיחות בין חברות ובני משפחה. הנתונים הרשמיים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעידים על המהפכה השקטה הזו: בעוד שבשנת 2010 כ-75% מהאימהות הטריות בחרו להתחיל להניק, בשנת 2020 שיעור זה כבר עמד על 83% – עלייה מרשימה המעידה על מודעות גוברת והולכת ליתרונותיה העצומים של ההנקה, הן עבור התינוק (הגנה חיסונית, תזונה אופטימלית, הפחתת סיכון למחלות כרוניות) והן עבור האם (התאוששות מהירה, הפחתת סיכון למחלות, בריאות נפשית).

העלייה המבורכת הזו בשיעורי ההנקה משקפת דור חדש של הורים המחוברים יותר לידע, המבקשים את הטוב ביותר עבור ילדיהם, ומכירים בערך העמוק של הקירבה והחיבור הפיזי והרגשי שמעניקה ההנקה. ואולם, לצד העידוד והחגיגה של המגמה החיובית הזו, המודעות הגוברת והשיח הציבורי המוגבר סביב הנקה יצרו גם מציאות מורכבת יותר, רצופה לחצים, שיפוטיות, ולעיתים אף תחושות כישלון וקונפליקט פנימי עבור אמהות רבות.

במציאות זו, צפים ועולים מושגים וכינויים, כמו הדיון סביב מה שכונה לעיתים "כת ההנקה" – ביטוי טעון שמעורר לא אחת דעות חלוקות ומעיד על המתח החברתי סביב הנושא. מה עומד מאחורי הביטוי הזה? מהם האתגרים האמיתיים איתם מתמודדות אמהות בדרך ההנקה (או בדרך לוויתור עליה)? ובעיקר – כיצד נוכל, כחברה וכקהילה, ליצור סביבה תומכת, אמפתית ולא שיפוטית, שבה כל אמא תוכל לקבל החלטות מושכלות לגבי הזנת תינוקה, ולחוות את מסע ההורות שלה בביטחון ובשלווה?

"כת ההנקה" – ניתוח של ביטוי טעון והמתח החברתי סביב הנקה

הביטוי "כת ההנקה" אינו מושג רשמי או מדעי, אלא כינוי קולוקוויאלי (ולרוב שלילי) המתייחס לתופעה חברתית מסוימת. בדרך כלל, הוא מתאר קבוצה (לעיתים נתפסת כ"מגוננת" או "סגורה") של אמהות המקדשות את ההנקה באופן קיצוני, רואות בה לא רק אמצעי תזונה אלא דרך חיים ואידיאולוגיה, ולעיתים עשויות להביע ביקורת (מפורשת או מרומזת) כלפי אמהות הבוחרות בדרכים אחרות להזנת תינוקן (למשל, שימוש בתמ"ל, גמילה מוקדמת). הביטוי קושר לעיתים הנקה ממושכת או הנקה "לפי דרישה" לגישות הוריות "הומניסטיות" או הורות קשובה (Attachment Parenting), המדגישות קירבה פיזית מתמדת ונענה מהירה לצורכי התינוק.

ביקורת על הביטוי: השימוש במילה "כת" הוא בעייתי ומעליב. הוא מצייר תמונה קיצונית, סגורה ולא רציונלית של קבוצת אמהות, ומבטל את הלגיטימיות של הבחירות שלהן ואת ההשקעה הרגשית והפיזית העצומה שהן מקדישות להנקה. הוא מתעלם מהעובדה שרבות מהאמהות הללו מבססות את בחירותיהן על ידע מדעי עדכני בנוגע ליתרונות הנקה (כפי שסקרנו במאמרים קודמים – היתרונות לבריאות הפיזית, הקוגניטיבית והרגשית, הן לתינוק והן לאם). אמהות אלו לרוב פשוט מחפשות תמיכה וקהילה אצל מי שמבינה ותומכת בדרכן, שכן לעיתים קרובות הן עצמן נתקלות בחוסר הבנה או ביקורת מהסביבה שאינה מניקה או שנגמלה מוקדם.

מאידך: הביטוי משקף גם תחושה אמיתית של לחץ ושיפוטיות שחשות אמהות רבות מן הצד השני. אמהות שמתמודדות עם קשיי הנקה, אמהות שבוחרות לשלב פורמולה או לגמול מוקדם מסיבות שונות (פיזיות, רגשיות, לוגיסטיות), או אמהות שבוחרות מראש לא להניק – נתקלות לעיתים קרובות במבטים, שאלות לא נעימות, הערות שיפוטיות ("חלב אם זה הכי טוב", "את לא מתאמצת מספיק?") ואף תחושת אשמה וכישלון על כך שאינן עומדות ב"אידיאל ההנקה" המקודם בחברה. זהו פער כואב בין ההמלצות הבריאותיות לבין המציאות היומיומית המורכבת.

הדיון סביב "כת ההנקה" הוא, למעשה, סימפטום למתח חברתי רחב יותר סביב נושא ההנקה, שמקורו בשילוב של מודעות גוברת ליתרונות (שזה מצוין!), מיתוסים והבנה חלקית של התהליך, ולחצים חברתיים ותרבותיים המופעלים על אמהות.

הצד הפחות מדובר: האתגרים האמיתיים שמונעים מאמהות להניק (ולא תמיד מקבלים מספיק תמיכה)

העלייה בשיעורי ההנקה היא הישג, אך היא אינה מנותקת מהקשיים העצומים איתם מתמודדות אמהות רבות בדרך. קשיים אלו, לעיתים קרובות בלתי נראים מבחוץ, הם הסיבה העיקרית לכך שאמהות רבות מפסיקות להניק מוקדם יותר מכפי שהיו רוצות, וחשוב להכיר בהם ולהתמודד איתם באופן מערכתי ואמפתי.

1. קשיים פיזיים וכאב – שוברים מיתוסים: למרות שהנקה היא טבעית, היא לא תמיד קלה או נטולת כאב בהתחלה. קשיי התחלה של חיבור נכון (Latch), פטמות כואבות, סדוקות או פצועות, גודש בשדיים, תעלות חלב סתומות, ואף דלקות בשד (מסטיטיס) – כל אלו הם אתגרים פיזיים שכיחים ביותר. מחקרים מראים כי כ-60% מהנשים חוות קשיים כלשהם בהנקה בשבועות הראשונים. נתונים מדאיגים ממחקר שנערך בשנת 2021 בקרב כאלף אמהות מניקות גילו כי כ-40% מהן שפרשו מהנקה עשו זאת, בין היתר, עקב חוויות כואבות וקשיים פיזיים משמעותיים. אחת מתוך חמש אמהות דיווחה על קשיים שהפכו את תהליך ההנקה ל"קשה ומורכב" עבורן. כאב הוא גורם מרכזי לגמילה מוקדמת.

2. חוסר ידע ותמיכה מקצועית מספקת: הנקה דורשת למידה והתאמה, והיא אינה תמיד אינסטינקטיבית. אמהות רבות אינן מקבלות מספיק מידע מדויק ופרקטי על הנקה במהלך ההיריון או מיד לאחר הלידה. הנגישות לייעוץ הנקה מקצועי (יועצות הנקה מוסמכות IBCLC) שיוכל לסייע בפתרון קשיי חיבור, הערכת אספקה, וטיפול בבעיות פיזיות – אינה תמיד קלה, זמינה בחינם, או מוכרת לאמהות.

3. עייפות ותשישות פיזית ורגשית: הטיפול בתינוק חדש מתיש פיזית ורגשית גם כך. הנקה, במיוחד ללא תמיכה מתאימה, יכולה להעצים תחושות אלו. התמודדות עם קשיי הנקה תוך כדי חוסר שינה ותשישות יכולה להיות שוברת שוויון עבור אמהות רבות.

4. השפעה על בריאות הנפש – הקשר הכואב ללחץ: הלחץ להניק "בכל מחיר" ולעמוד ב"אידיאל" שנתפס בחברה עלול לגבות מחיר נפשי כבד. אמהות שמתמודדות עם קשיים ומרגישות שאינן "מצליחות" להניק כפי שהיו רוצות, עלולות לחוש כישלון, אכזבה, אשמה, ותסכול עמוק. תחושות אלו הן גורם סיכון משמעותי לדיכאון וחרדה לאחר לידה (PPD - Postpartum Depression). בעוד שהנקה עשויה להפחית את הסיכון ל-PPD אצל חלק מהנשים, קשיי הנקה והלחץ סביבם יכולים להוות טריגר משמעותי לדיכאון אצל אחרות. מחקרים מצביעים על כך כשליש מהאמהות חוות דיכאון לאחר לידה, וחשוב להכיר בכך שהלחץ להניק יכול להיות חלק מהתמונה.

5. לחץ חברתי ומשפחתי, וסטיגמות: אמהות רבות חוות לחץ, לעיתים גם מתוך רצון טוב מצד הסביבה, בנוגע לאופן ומשך ההנקה. "היא בוודאי רעבה", "חלב אם זה הכי טוב", "עד מתי תניקי אותו?" – הערות אלו, גם אם נאמרות מתוך כוונה טובה לכאורה, יכולות לערער את ביטחון האם וליצור תחושת שיפוטיות. אמהות שמתמודדות עם קשיים או בוחרות בפתרונות אחרים עלולות לחוש "נחיתות" או חוסר נוחות לשתף את הקשיים והבחירות שלהן, דבר שמוביל לסבל בבדידות.

6. חסמים לוגיסטיים וחברתיים: חזרה לעבודה ללא מדיניות תומכת (הפסקות שאיבה, חדר שאיבה), היעדר גמישות מצד מעסיקים או מסגרות חינוכיות, וקשיים בשילוב הנקה עם שגרת יום תובענית – כל אלו מהווים חסמים משמעותיים, במיוחד להנקה ממושכת.

מעבר לתוויות וללחצים: בניית סביבה תומכת, אמפתית ולא שיפוטית

לאור המורכבות הזו, ברור שהפוקוס צריך לעבור מ"לשפוט" או "להגדיר" אמהות (כמו בביטוי "כת הנקה") – ל"לתמוך" בהן באופן אמיתי ומותאם אישית. הנקה היא אכן אבן יסוד לבריאות הציבור וראויה לקידום, אך הדרך לקידומה צריכה להיות באמצעות העצמה, ידע, תמיכה, ומעל הכל – כבוד לבחירה האישית של כל אמא ונסיבות חייה.

מה צריכים לעשות?

• הכרה בנורמליות של קשיים: מערכת הבריאות והחברה צריכות להכיר בכך שקשיים בהנקה הם נורמליים ושכיחים (1 מכל 5 נשים דיווחה על קשיים משמעותיים!). ההתמודדות איתם דורשת תמיכה, לא שיפוטיות.
• הנגשת תמיכה מקצועית מבוססת ראיות: חובה להבטיח שלכל אמא תהיה גישה קלה וחינמית לייעוץ הנקה מקצועי ומוסמך (IBCLC), שיוכל לסייע בפתרון קשיים פיזיים וטכניים, לתת מידע מדויק, ולתמוך רגשית.
• חיזוק תמיכה קהילתית וחברתית: קבוצות תמיכה להנקה, ייעוץ עמיתים, ותמיכה מבן הזוג, משפחה וחברים (שהם בעצמם קיבלו מידע מדויק ולא שיפוטי על הנקה ואתגריה!) – כל אלו קריטיים ליכולת האם להתמיד ולהתמודד.
• קידום מדיניות תומכת הנקה: דרושות מדיניות עבודה תומכת (חופשת לידה מספקת, הפסקות שאיבה, חדרי שאיבה), ובתי חולים ידידותיים להנקה המטמיעים את "עשרת הצעדים" של WHO/יוניצ"ף.
• חינוך מאוזן ולא שיפוטי: יש לספק לנשים במהלך ההיריון ולאחר הלידה מידע מקיף, מדויק ומאוזן על הנקה ועל הזנת תינוקות באופן כללי. החינוך צריך לכסות את היתרונות של הנקה, את האתגרים האפשריים, וגם את האופציות האחרות (תמ"ל), מבלי ליצור היררכיה שיפוטית או לגרום לאשמה. המטרה היא להעצים את האם לקבל את ההחלטה המתאימה לה ולמשפחתה.
• כבוד לבחירה האישית: מעל הכל, עלינו כחברה ללמוד לכבד את הבחירה האישית של כל אמא בנוגע לאופן ומשך הזנת תינוקה. הורות היא מסע אישי, מורכב, ורצוף החלטות רבות. תפקידנו הוא לתמוך באמהות, לספק להן את הכלים והמידע הדרושים, ולהיות שם עבורן באמפתיה, ללא שיפוטיות, יהא אשר יהא מסלול ההזנה בו בחרו.

סיפורים מהחיים: כשהלחץ פוגש את המציאות

• סיפורה של איה – תחושת הכישלון: איה רצתה מאוד להניק בלעדית, הרגישה ש"אם לא אצליח, אכשל כאמא". היא התמודדה עם כאב רב ועם תינוק שלא עלה מספיק במשקל בימים הראשונים. במקום לקבל תמיכה מקצועית זמינה, היא קיבלה עצות סותרות והרגישה שהיא מאכזבת את כולם. לבסוף, נאלצה לשלב פורמולה, וחוותה תחושת כישלון קשה שהעיבה על השבועות הראשונים לאמהותה ותיסכל את הקשר עם תינוקה. סיפורה ממחיש את המחיר הנפשי של הלחץ.
• סיפורה של נוגה – המבטים השיפוטיים: נוגה בחרה להניק את בנה עד גיל שנתיים וחצי. היא האמינה ביתרונות הננקה המאוחרת ונהנתה מהקשר. אבל בכל פעם שהניקה אותו בציבור, נתקלה במבטים, ולעיתים גם בהערות כמו "הוא כבר לא גדול מדי?". המבטים וההערות גרמו לה אי נוחות, ולעיתים היא העדיפה להסתתר בשירותים כדי להניק, למרות שזו היתה זכותה המלאה. סיפורה משקף את הדינמיקה שמובילה לביטויים כמו "כת הנקה" – תחושת שיפוטיות מצד הסביבה כלפי אמהות שבוחרות בדרכים פחות "נורמטיביות" (לכאורה).
• סיפורה של ליאת – כוחה של תמיכה אמיתית: ליאת התמודדה עם כאבים עזים וגודש בשבועות הראשונים. היא הייתה על סף ויתור. חברה שלה, יועצת הנקה בהכשרתה, הגיעה לביתה, הקשיבה לה באמפתיה, בדקה את החיבור, ותיקנה אותו בעדינות. הכאב פחת משמעותית, וליאת הרגישה הקלה עצומה ותקווה מחודשת. היא המשיכה להניק בהצלחה. סיפורה מדגיש את החשיבות של תמיכה מקצועית בזמן הנכון, ושל קהילה תומכת.

סיכום: אמהות היא מסע של אהבה, לא של שיפוט – והנקה היא רק חלק ממנו

העלייה בשיעורי ההנקה בישראל היא תופעה חיובית המשקפת מודעות גוברת ליתרונות בריאותיים משמעותיים. אולם, השיח סביב הנקה הפך לעיתים למורכב, רצוף לחצים ושיפוטיות, ואף מלווה בתוויות כמו "כת ההנקה", המשקפות מתח חברתי סביב הנושא.

המציאות מראה שאמהות רבות מתמודדות עם קשיים אמיתיים בהנקה (פיזיים, רגשיים, לוגיסטיים), ושהלחץ להניק "בכל מחיר" עלול לפגוע בבריאותן הנפשית ולהוביל לתחושות כישלון. ההנקה היא רק חלק אחד ממסע האמהות המורכב והיפה.

המטרה שלנו, כחברה, צריכה להיות לעבור משיפוטיות ותוויות – לתמיכה אמיתית, מבוססת ראיות, ואמפתית. יש להבטיח שלכל אמא יהיה ידע מדויק ולא שיפוטי על הנקה ועל הזנת תינוקות בכלל, גישה קלה וחינמית לייעוץ הנקה מקצועי כשצריך, ותמיכה חברתית ומשפחתית בלתי מסויגת, יהא אשר יהא מסלול ההזנה בו בחרה עבור תינוקה.

הכרה בלגיטימיות של קשיים, נירמול האתגרים, חגיגת המאמץ (גם אם הוא לא מוביל להנקה מלאה או ממושכת), ומתן כבוד עמוק לבחירה האישית של כל אמא – אלו הצעדים שיאפשרו לנו ליצור סביבה שבה הנקה תהיה באמת בחירה מעצימה ומיטיבה, ולא מקור ללחץ, אשמה או שיפוטיות. בואו נשנה את השיח: מאם מניקה לעומת אמא מאכילה בפורמולה – לאמהות תומכות זו בזו, באהבה ובכבוד הדדי, בכל הדרכים המופלאות שבהן הן מזינות, מגינות ואוהבות את ילדיהן. כי בסופו של דבר, זוהי מהות האמהות.