כשאבא שותה: סיפור של תקווה והתמודדות

הריון בצל ההתמכרות: סיפור על אומץ, ריפוי ובניית משפחה מתוך האפלה – שנה אחרי, מיכל מספרת על מסע חייהם החדשים

הריון – תקופה שאמורה להיות מלאה בציפייה, הכנה לקראת חיים חדשים, ובניית קן משפחתי באושר. אבל מה קורה כשהעתיד לפתע מתרסק, והקן המשפחתי עומד בסכנת התפוררות, עוד לפני שהתינוק נולד? לפני כשנה, שיתפנו כאן, במגזין, את סיפורה המטלטל של מיכל. מיכל הייתה אז בשלבי הריון מתקדמים, בדיוק כשהיא ובעלה נאלצו להתמודד עם האמת המרה: התמכרותו של הבעל לאלכוהול הגיעה לשפל המדרגה, והוא נכנס לתהליך שיקום וגמילה אינטנסיבי, סמוך מאוד למועד הלידה המשוער. היום, שנה אחרי אותו רגע קריטי, חזרנו לשמוע ממיכל, היום אם לתינוקת מתוקה בת 11 חודשים, מה עבר עליהם מאז. זהו סיפור על כאב עמוק, על אומץ בלתי רגיל, על רשת תמיכה מדהימה, ובעיקר – על תקווה והתחדשות שצמחו דווקא מתוך השבר הגדול.

הריון בצל הסערה: כשהכנה ללידה נראית אחרת לגמרי

"ההכנה ללידה שלי הייתה שונה מכל מה שדמיינתי או ראיתי בסרטים," משתפת מיכל בקול רך אך איתן. "במקום להתלבט בין צבעים לחדר התינוקות, מצאתי את עצמי מבלה שעות בטלפון, בוחרת מרכז גמילה לבעלי. במקום לקרוא על הנקה, קראתי על התמכרות וקבוצות תמיכה לבני משפחה של מכורים. עולם התהפך עליי, בדיוק ברגע שבו הייתי אמורה להרגיש הכי מוגנת ומוכנה לפרק חדש בחיים."

הימים והשבועות ההם היו אפופים בלא נודע. מיכל התמודדה לבד עם הפחד לגבי עתידו של בעלה, לגבי הלידה המתקרבת, ולגבי היכולת שלה לגדל תינוקת חדשה לבד, אם חלילה הטיפול לא יצלח. היא חשה תחושות קשות של בדידות, אשמה (האם יכולה הייתה לזהות קודם? לעשות משהו אחר?), וחרדה עמוקה. "היה קשה ללכת לבדיקות הריון לבד, לראות זוגות אחרים נרגשים לקראת הלידה, כשאני בתוך סרט אחר לגמרי," היא אומרת.

ד"ר רונית כהן, פסיכולוגית המתמחה במשפחות המתמודדות עם התמכרות, מצביעה על המורכבות הייחודית במצב כזה: "הכנה ללידה במצב של התמכרות פעילה או כניסה לשיקום סמוך ללידה, כוללת לא רק היבטים פיזיים (מעקב הריון, הכנה פיזית ללידה) ולוגיסטיים (קניית ציוד, סידור הבית), אלא גם ובעיקר הכנה רגשית ופסיכולוגית אינטנסיבית. זה כולל התמודדות עם טראומה, פיתוח חוסן נפשי, בניית רשת תמיכה חזקה, והיערכות לתרחישים מורכבים ובלתי צפויים לגבי נוכחות בן הזוג ותפקודו לאחר הלידה. הנטל על האישה ההרה במצב כזה הוא עצום."

רגע האמת בחדר הלידה: פחד, תקווה ונוכחות שברירית

מיכל ילדה בדיוק בתאריך המשוער. יומיים לפני כן, בעלה, שהיה אז חודש וחצי בתוך תהליך השיקום הסגור, קיבל אישור מיוחד מהצוות הטיפולי לצאת ללידה של אשתו. "זה היה רגע מרגש ומפחיד כאחד," נזכרת מיכל בקול רועד מעט. "הוא הגיע ישירות מהשיקום, נקי, מרוכז, אבל עדיין שברירי כל כך. פחדתי שהלחץ של חדר הלידה, העוצמה, הכל, יגרמו לו להישבר. פחדתי שהוא יקרוס, או שיתרחק, או שפשוט לא יהיה שם באמת ברגעים הקריטיים."

אבל הוא היה שם. "הוא היה חזק בשבילנו," היא אומרת בחיוך רחב שמאיר את פניה. "הוא היה נוכח, הוא תמך בי פיזית ורגשית, הוא החזיק לי את היד. זה לא היה פשוט עבורו, אני יודעת, אבל הוא עבר את זה, והיינו יחד ברגע שהבת שלנו נולדה. זה היה רגע מכונן עבור שלושתנו, מעין הצהרה חרישית על התחלה חדשה אפשרית."

החודשים הראשונים: אתגרים, תמיכה ונצחונות קטנים-גדולים

הלידה הייתה רק תחילת המסע המורכב. ההורות הראשונית מתישה בפני עצמה, וכשהיא מגיעה בצל התאוששות מהתמכרות ובנייה מחדש של אמון, היא הופכת למאתגרת פי כמה.

• תמיכה מורחבת - הכפר מתגייס: מיכל מספרת שהיא לא הייתה יכולה לצלוח את התקופה הזו לבד. "המשפחה והחברים התגייסו בצורה מדהימה," היא משתפת בהכרת תודה. "אמא שלי עברה לגור איתי לחודשיים הראשונים, עזרה לי עם התינוקת ועם הבית, נתנה לי לישון כשהיה אפשר. אחיותיי וחברותיי הביאו ארוחות, הגיעו לבקר, פשוט היו שם." רשת התמיכה הזו הייתה קריטית עבורה פיזית ורגשית.
• טיפול אינטנסיבי - לבנות מחדש את היסודות: מיכל ובעלה הבינו שהדרך קדימה דורשת עבודה קשה ומודעת. "התחלנו טיפול זוגי מיד אחרי שבעלי סיים את השלב הראשוני בשיקום וחזר הביתה," מספרת מיכל. "זה היה כלי הכרחי עבורנו. למדנו מחדש לתקשר, לזהות דפוסים ישנים שלא שירתו אותנו, לבנות מחדש את האמון שנפגע כל כך, ולהתמודד עם האתגרים החדשים של הורות וחיים משותפים בצל ההתאוששות. הטיפול הזה עזר לנו להניח את היסודות למשפחה בריאה ויציבה." בעלה המשיך במקביל בטיפול פרטני ובקבוצות תמיכה לגמולים, וגם מיכל עצמה הצטרפה לקבוצת תמיכה לבני זוג של מכורים. "לשמוע סיפורים של אנשים אחרים שמתמודדים עם מצבים דומים נתן לי כוח, הבנה ופרספקטיבה. הרגשתי פחות בודדה בתוך כל הכאוס."
• אתגרים לצד נצחונות: התקופה הראשונה הייתה רצופה באתגרים - עייפות קיצונית, דאגה מתמדת לגבי ההתאוששות של בעלה, קשיי הנקה ראשוניים, ובניית שגרה משפחתית חדשה כששני בני הזוג בתוך תהליך שיקום (אחד מהתמכרות, שנייה מלידה). אבל לצד הקשיים, היו גם נצחונות קטנים-גדולים מדי יום – חיוך של התינוקת, שנת לילה רציפה יחסית, שיחה פתוחה בין בני הזוג, או סתם היכולת לשבת יחד כאילוסטרציה למשפחה שהם בונים.

בניית משפחה בריאה: מסע מתמשך של ריפוי וצמיחה

הלידה אינה סוף ההכנה להורות, במיוחד במקרים כאלה. ד"ר שרון לוי, מומחית לטיפול משפחתי, מדגישה: "במקרים כאלה, הכניסה להורות היא תהליך מתמשך של בניית דפוסים בריאים ויציבים. זה דורש השקעה מתמדת, מודעות, עבודה טיפולית, ובעיקר מחויבות של שני בני הזוג זה לזה ולבריאות המשפחה."

טיפים להתמודדות מתוך הניסיון:

מיכל ואנשי המקצוע שליוו אותה ואת משפחתה, חולקים תובנות חשובות שיכולות לסייע למשפחות אחרות המתמודדות עם מצבים דומים:

• תקשורת פתוחה וכנה: דברו על הכל – על הפחדים, הציפיות (הריאליות וגם הלא ריאליות), התסכולים, והקשיים. באופן גלוי ונטול שיפוטיות ככל הניתן. "דברו על הפחדים והציפיות שלכם באופן גלוי, אחד עם השנייה וגם עם אנשי מקצוע," ממליצה ד"ר שרון לוי.
• גבולות ברורים ובריאים: במיוחד סביב נושא ההתמכרות. קבעו כללים ברורים וחד משמעיים לגבי הימנעות מוחלטת מאלכוהול או סמים בבית וסביב המשפחה. "קבעו כללים ברורים לגבי הימנעות מוחלטת משתייה וסמים בבית ומחוצה לו, וודאו ששני בני הזוג מחויבים לגבולות הללו למען בריאות המשפחה," מדגישה ד"ר רונית כהן.
• טיפול מתמשך - ההשקעה הכי חשובה: גמילה היא רק השלב הראשון. ההתאוששות היא תהליך חיים. המשיכו בטיפול אישי עבור בן הזוג המתאושש (ואם נדרש, גם עבור האם), בטיפול זוגי, ובקבוצות תמיכה. "המשיכו בטיפול אישי וזוגי גם אחרי הגמילה. זהו תהליך מתמשך וקריטי לבניית חיים בריאים ומתפקדים כמשפחה," ממליצה ד"ר שרון לוי.
• היעזרו ברשת תמיכה: אל תתמודדו לבד. היעזרו במשפחה, חברים, ואנשי מקצוע. בקשו עזרה בלי להתבייש.
• חמלה עצמית והדדית: זוהי תקופה קשה לכל בני המשפחה. היו סבלניים וסלחניים כלפי עצמכם וכלפי בן הזוג.

סיפור של תקווה: "הבת שלנו היא מקור הכוח הגדול ביותר"

"היום, שנה אחרי, בעלי נקי כבר 13 חודשים," אומרת מיכל בקול רווי בגאווה ובהקלה. "יש לנו עדיין אתגרים, אנחנו עדיין לומדים ומתמודדים מדי יום, אבל אנחנו עושים את זה יחד. הבת שלנו היא המקור הגדול ביותר לכוח ומוטיבציה עבורנו. היא הסיבה, היא העוגן, והיא האור הגדול בחיינו."

הסיפור של מיכל ובעלה הוא עדות מרגשת לחוסן הנפשי של בני אדם וליכולת לצמוח מתוך משבר עמוק. זה סיפור על אהבה ששרדה והתחזקה, על נחישות בלתי מתפשרת, ועל הכוח העצום של טיפול מקצועי ותמיכה חברתית.

הכנה ללידה וההמשך: לקחים מהדרך שהיא החיים

מיכל מסכמת את הלקחים החשובים שלמדה במסע חייה:

• גמישות: "למדתי שתוכניות משתנות, וזה בסדר. החיים לא תמיד הולכים לפי התוכנית, והיכולת להתגמש ולהתאים את עצמך היא קריטית."
• חמלה: "חמלה כלפי עצמי וכלפי בעלי הייתה קריטית להתמודדות. במקום לשקוע באשמה או כעס, למדתי לקבל את המצב ולפעול מתוך מקום של חמלה."
• תקווה: "גם ברגעים הקשים ביותר, כשהכל נראה שחור, שמרנו על ניצוץ של תקווה. האמונה בעתיד טוב יותר, האמונה אחד בשנייה, והאמונה ביכולת שלנו להתגבר – היא זו שהחזיקה אותנו."

מחקרים תומכים בכוח הריפוי:

מחקר שנערך באוניברסיטה מובילה בשנת 2022, שבחן זוגות שהתמודדו עם התמכרות סביב תקופת הלידה, ומצא כי זוגות שעברו טיפול אינטנסיבי (פרטני, זוגי, וקבוצתי) הראו שיפור משמעותי ביחסים הזוגיים, בתפקוד ההורי, ובתחושת הרווחה הנפשית לאחר שנה של התאוששות, בהשוואה לזוגות שלא עברו טיפול זה. זה מחזק את המסר שעם עבודה והשקעה, אפשר לבנות חיים חדשים ובריאים.

לסיכום: מסע של ריפוי, אהבה וחיים חדשים

ד"ר נועה גולן, פסיכיאטרית המתמחה בהתמכרויות, מסכמת את סיפורם של מיכל ובעלה: "הסיפור הזה הוא עדות מרגשת לכוח של הרוח האנושית. הוא מראה שעם תמיכה נכונה, נחישות, אהבה, ומחויבות לתהליך הריפוי, אפשר להתגבר גם על האתגרים הקשים ביותר כמו התמכרות, ולבנות חיים חדשים, לא רק עבור התינוק שנולד, אלא עבור המשפחה כולה."

סיפורם של מיכל ומשפחתה הוא תזכורת עוצמתית לכך שמתוך משבר עמוק יכולים לצמוח תקווה וריפוי. הוא מראה שגם מול האתגרים הגדולים ביותר של החיים, עם אומץ לבקש עזרה, עם תמיכה נכונה מרשת קרובה ומאנשי מקצוע, ועם הרבה אהבה וסבלנות, אפשר לבנות משפחה בריאה, אוהבת ויציבה. לכל מי שמתמודד עם מצבים דומים – אתם לא לבד. יש עזרה, יש תקווה, ויש דרך לבנות חיים חדשים וטובים יותר.